<h1>אז קרבן טומאה שלך</h1>
<h2>דף נז.</h2>
שני נזירים שאמר להן אחד וכו'. צריך לומר דמיירי דלא [מכחשי ליה], דאי מכחישין אותו לא מהימן. כדאיתא בפרק האומר בקידושין [ס"ה ע"ב] דעד אחד בהכחשה לא מהימן. מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם קרבן וכו'. לאו דוקא ואומרים אלא שזה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא. ואומר אם אני הטמא קרבן טומאה [שלי] וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך. ועדיין אסורין לשתות יין וליטמא למתים משום דאיכא למימר בכל חד וחד הוא הטמא. אלא חוזרין שניהם וסופרין שלשים יום ומביאין בשותפות קרבן (ב)טהרה לבד. ואומר אם אני הטמא קרבן טומאה שלי שנעשה כבר, וקרבן טהרה שנעשה כבר היה שלך, וזה קרבן טהרתי. ואם אני הטהור הוה להפך שקרבן טהרה שנעשה כבר היה שלי. תוספת פרץ כהן, ויש לתת טעם למה הצריכו (לחבירו) [שיביאו] ב' קרבנות אחד של טומאה ואחד של טהרה אלא יביאו קרבן אחד של טומאה להקריבו לשם מי שהוא טמא מהשנים ויגלחו ולסוף שלשים יום יביא כל אחד מהם קרבן טהרה שלו. שהרי הטמא כבר נטהר והביא קרבנו כבר כשהקריב קרבן טומאה, ואין לו כי אם להביא קרבן בטהרה ולגלח לסוף שלשים מהבאת קרבן הטומאה שהובא על הטמא יביאנו גם הוא כדין מי שלא נטמא. וכי תימא דלכך צריך להביא קרבן טהרה על הטהור (כשנטמא) [כשהטמא] מביא קרבן טומאה על (הטמא) [הטומאה], משום שאם ישהא להביא קרבן טהרה עד שיובא קרבן טהרתו של חבירו שהקריב קרבן טומאה דהיינו לאחר שלשים שהקריב קרבן טומאה, הרי ידחה קרבנותיו, שהרי הטהור יש לו להביא [קרבן] טהרתו לאחר שלשים מקבלת נזירותו, והרי אם יאחר להביאו עד שיביא הטמא קרבן טהרה שלו הרי יאחרנו יותר משלשים, הילכך אמרינן שיגלח [כל] אחד מהם לאחר שלשים מיום קבלת נזירות ויביא קרבנות טהרה, (והאחר) [ומאחרים] להביא קרבנות טומאה עד יום שלשים מקבלת נזירותו [ומיום] קבלת נזירות חבירו. משום (דאי) [דהא] תינח אם קבלו נזירותם כאחד [או אפילו] בזה אחר זה (ואפי') [ואפשר שנטמא] בתחלת נזירותו אין כאן בל תאחר אם מאחר להמתין עד שלשים יום של חבירו דקרבנות טומאה ליכא בל תאחר, ואי משום דקא מאחר מלקבל נזירות טהרה גם כן ליתא. דהואיל ונוכל לומר דטוב יותר שימתינו עד כלות שלשים מעת קבלת נזירותם כדי שיביא אחד מהם קרבן נזירות טהרה בזמנו, דהיינו ליום ל' מיום קבלת נזירותו, ואז יגלחו שניהם, ויביאו קרבן טומאה וקרבן טהרה מאשר יגלחו לסוף ח' יום שנטמא וימתינו אחרי כן שלשים להביא קרבנות טהרה, ושתמצא ששום אחד מהם לא הביא קרבנות טהרה לסוף שלשים מיום קבלת נזירותו. אך אם לא קבלו נזירותם ביחד אלא שקבלו זה קודם לזה כמו ט"ו או יותר, וכשנטמא אחד מהם ואינו יודע [איזה] מהן, היה אחד מהם קרוב לסוף שלשים מקבלת נזירותו יותר מחבירו ט"ו ימים. ונצטרך לשניהם להמתין לגלח עד יום שלשים לקבלת נזירותם, ושיביא קרבן טומאה וקרבן טהרה כדי שיבא לאחד מהם קרבן טהרה לסוף שלשים מקבלת נזירות, הם מאחרים תגלחת ימי טומאה ט"ו ימים, כדי שימתין שיכלו לחבירו שלשים מיום קבלת נזירותו, שתגלחת שניהם תהיה ליום שלשים לקבלת נזירותם. שזה שקדם לו סוף שלשים לקבלת נזירותו ט"ו ימים קודם לסוף שלשים לקבלת נזירות חבירו וממתין לגלח עד כלות שלשים לחבירו, שיאחר יום תגלחת שראוייה לו לסוף שלשים ט"ו ימים בשביל חבירו, ולמה נאחרו בשביל חבירו כיון שאנו באים לומר דמה שאנו מצריכים לגלח לסוף שלשים מנזירותם הוי כדי שלא יאחר אחד מהם קרבן טהרה מיום שלשים שראוי להביאו. והרי אנו מאחרים אותו לאחד מהם בשביל חבירו ט"ו ימים. אלא צ"ל דאיסור לא קא עבדינן משום דלא שייך כאן בל תאחר דקרבנות. משום דבל תאחר לא הוי כי אם באיחור שלש רגלים כמו בשאר קרבנות. ועוד דלא שייך בל תאחר כי אם למי שיש לו ראויות הבאת קרבנותיו ומאחרם. אבל לאלו אין להם ראויות להביא קרבנות נזירות טהרה לסוף שלשים מיום קבלת נזירותם, שהרי שניהם בספק טומאה, ואינם יכולין להביא קרבן טהרה עד שיגלח ויביא קרבן טומאה על ספק טומאתם ואחר כך ימנו שלשים אחרים לנזירות טהרה ויביא קרבן טהרה. הילכך הדרה קושיא לדוכתיה אמאי [יביאו] קרבן טהרה כשמביאין קרבן טומאה, אלא שיביאו קרבן טומאה אחד לספק שניהם שיקריבוהו על מי שנטמא. ולסוף שלשים אחר הבאת קרבן טומאה יביאו שניהם קרבן טהרה כדפרישית.
וי"ל שהטעם שאנו מצריכים להם להביא קרבן טהרה עם קרבן טומאה, מפני שצריכים לגלח שניהם בשביל ספק טומאה ואחרי כן לקבל נזירות טהרה. והרי אם לא יביאו כי אם קרבן טומאה אחד שיקריבוהו לשם מי שנטמא משניהם, לא יוכלו לגלח לא שניהם ולא אחד מהם. לפי שאין יכולים לגלח כי אם על הדמים ועל הקרבן, בין תגלחת טומאה בין תגלחת טהרה. הילכך אם לא יביא כי אם קרבן טומאה לא יוכל לגלח. שהרי אותו שנטמא יוכל לגלח עליו אך חבירו שלא נטמא אינו יכול לגלח עליו. הילכך אינם יכולים לגלח עליו שניהם כי אם אחד. שהקרבן אינו בא כי אם בשביל אחד מהם. וגם אחד מהם אינו יכול לגלח, שהרי לכל אחד מהם ספק הוא לו אם נטמא, ואם לא נטמא, הרי יעבור על לאו דתער לא יעבור על ראשו. הילכך צריכין להביא שני קרבנות, קרבן של טומאה וקרבן של טהרה, שיהיו שניהם ראויים להביא שני הקרבנות. ולכך בעינן שימתינו עד יום שלשים ליום קבלת נזירותם. דאם לא נטמאו היו ראויים לתגלחת טהרה להביא קרבן טהרה, והיו ראויים שניהם אם לא נטמא אחד מהם לגלח על קרבן טהרה. הילכך קרבן טהרה ראוי לכל אחד מהם אם לא נטמא. וכמו כן קרבן טומאה ראוי לכל אחד מהם אם (לא) נטמא. הילכך יגלחו שניהם ביחד על קרבן טומאה ואחד מהם על קרבן טהרה. ויאמרו שקרבן טומאה (לפי) [למי] שנטמא משניהם (בקרבן) [וקרבן] טהרה למי שהוא טהור משניהם. וכל אחד מהם יגלח מספק. ואומר אם על טומאה מגלח שנטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה של חבירי. אם שמא לא נטמא וקרבן טהרה שלי
